אַתֶּם נִצָּבִים - הַיּוֹם!

חבר שנקי שנים רבות שיתף, שבתחילת הדרך שלו, כאשר הימים הנקיים התחילו להצטבר למספר משמעותי, הוא הרגיש כאילו הוא סוחב פיזית את כל הימים האלה. כאילו כל יום נקי הוא עוד לְבֵנָה שהוא מניח על הגב שלו, ומיום ליום הבניין נהיה יותר ויותר גבוה. וכבד. והאמת, שלא רק הימים שעברו הפכו להיות משא כבד, אלא גם הימים שיהיו בעתיד - "מה, ככה זה יהיה כל החיים? כל כך הרבה ימים (ושנים) אצטרך להתאמץ כדי להישאר נקי?"

פעמים רבות, מה שמעכב את ההתקדמות שלנו הם כישלונות העבר או פחדים מהעתיד. כשאנחנו מביטים לאחור, אנחנו רואים את הפעמים שבהן נכשלנו, וחוששים שגם הפעם לא נצליח. וכשאנחנו מביטים קדימה, ורואים את כל המאבקים הצפויים לנו בהמשך הדרך - אנחנו מרימים ידיים ומתייאשים. אולי לכן אנחנו מבקשים (בברכת 'השכיבנו'): "וְהָסֵר שָׂטָן מִלְּפָנֵינוּ וּמֵאַחֲרֵינוּ". שהקב"ה יסיר מאיתנו את העיכובים שנובעים ממה שעדיין 'לְפָנֵינוּ', וממה שכבר 'מֵאַחֲרֵינוּ'.

העצה כנגד כל זה היא: הַיּוֹם! להתמקד ביום אחד בלבד בכל פעם. להניח בצד את מה שהיה בעבר ואת מה שיהיה בעתיד (גם אם מדובר בהישגים!), ולחיות את ההווה. העבר הוא דירה שעזבנו כבר, והעתיד - דירה שעדיין לא עברנו אליה. את הבתים האלה אי אפשר לבנות כרגע, ואין טעם לסחוב את הַלְּבֵנִים שלהם. כדי להיות אפקטיביים, אנחנו צריכים לבנות אך ורק את הבית שאנחנו גרים בו עכשיו. את ההווה.

רבי נחמן מברסלב הרחיב על כך (ליקוטי מוהר"ן ערב) ואמר ש"זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם - שֶׁלֹּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם", ושזוהי הדרך להצליח גם בעניינים רוחניים וגם בעניינים גשמיים. "כִּי כְּשֶׁרוֹצִין לִיכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, נִדְמֶה לְהָאָדָם כְּאִילּוּ הוּא מַשָּׂא כָּבֵד… אֲבָל כְּשֶׁיַּחֲשוֹב שֶׁאֵין לוֹ רַק אוֹתוֹ הַיּוֹם - לֹא יִהְיֶה לוֹ מַשָּׂא כְּלָל". התמקדות ביום הזה גם עוזרת לאדם להימנע מלדחות את ההתחלה ליום אחר, וזאת מכיוון שפשוט אין יום אחר! "וְגַם שֶׁלֹּא יִדְחֶה אֶת עַצְמוֹ מִיּוֹם לְיוֹם, לֵאמֹר: מָחָר אַתְחִיל… כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ".

גם בתוכנית 12 הצעדים, אחד הכלים החשובים שנעזרים בהם הוא: one day at a time - יום אחד בכל פעם. לחיות חיים מחולקים למארזים של 24 שעות. או בניסוח הקצר והקולע: רק להיום! להישאר יום אחד נקי זה אפשרי. זה לא נתפס כמשהו מכביד. כשאנחנו מתמקדים ביום הזה בלבד, ולא בימים שהיו או שיהיו, זה הרבה יותר קל, ובעיקר: פחות מכביד, פחות מייאש, והרבה פחות מעייף. יום אחד הוא טווח שאנחנו בדרך כלל יכולים לעמוד בו. ואם עובר עלינו יום מאתגר במיוחד, אנחנו יכולים גם להגיד לעצמנו: "רק לחצי שעה הקרובה".

"אַתֶּם נִצָּבִים - הַיּוֹם!" יכולת העמידה היציבה שלנו תלויה בכלי הזה של 'הַיּוֹם'.

כצידה לדרך שלכם, ובהמשך למאמר הפתיחה, אנחנו רוצים לשתף אתכם שיר של גולן אזולאי, שממחיש את הצורך להתמקד ביום הזה ולהתחיל בו מחדש.
אנו מודים לגולן שנתן את רשותו לכך.

כל יום יהיו בעיניך כחדשים - גולן אזולאי

לשמיעה והורדת השיר והמילים

הקישור לא נפתח לכם?
יש לכם המלצה על שיר?
כתבו לנו ונשמח לעזור!
shmor.help@gmail.com

להפוך את ה'למה' ל'איך'

במאמר הראשון במדור זה, הרחבנו על כך שישנם שלושה יסודות חשובים להתמודדות מוצלחת: מוטיבציה, תכנון וקשר (ומכאן שמו של המדור: "מָתוֹ"ק לַנֶּפֶשׁ" (משלי טז, כד)). בשבועיים האחרונים עסקנו במוטיבציה. הסברנו עד כמה חשוב להבין ולדייק את ה'למה' שלנו. אם רצוננו בשינוי משמעותי וארוך טווח, אנחנו צריכים שיהיה ברור ובהיר לנו למה אנחנו בעצם רוצים ועושים את השינוי הזה, ומה הוא יכול להביא לחיים שלנו.

כעת אנחנו עוברים לתכנון. ה'למה' שייך למוטיבציה, ל'חכמה', להבנה הכללית למה אני נמצא כאן. ה'איך' כבר שייך לתכנון, ל'בינה' ולירידה לפרטים. השבוע נתחיל לעסוק בחיבור החשוב והקריטי ביניהם: להפוך את ה'למה' ל'איך'. "לתרגם" את המוטיבציה לתכנון. אפילו מוטיבציה גבוהה, לא תחזיק מעמד לאורך זמן בלי תוכנית פעולה מעשית.

חבר ותיק בתוכנית הצעדים שיתף בגילוי לב בנקודה כואבת, שהבחין בה אחרי תקופה של נקיות: במשך שנים הוא מדד את עצמו לפי הכוונות הטובות שבליבו, בעוד שאנשים מסביבו מדדו אותו לפי המעשים הגלויים שלו. הן כשלעצמן לא תמיד מספיקות כדי לגרום לנו ללכת בדרך הנכונה. כדי להתקדם באמת, בצורה ממשית, אנחנו צריכים שהמעשים שלנו יהיו כמה שיותר תואמים לכוונות שלנו.

כבר כתבנו שלהיות מופתע, הוא אחד התרחישים הכי גרועים בכל מלחמה, ובכלל זה גם במלחמת היצר. הלחץ שאנחנו נתונים בו מאלץ אותנו לאלתר פתרונות שלא כל כך עובדים. אבל לא חייבים להיות מופתעים. בדרך כלל, יש מכנה משותף להרבה מהנפילות שלנו: הן נוטות להתרחש באותם מקומות, שעות ומצבים נפשיים.

בשעה של יישוב הדעת, אנחנו צריכים לבנות תוכנית פעולה: מה אנחנו עושים כשזה מתחיל? כשאנחנו יודעים היטב מה לעשות, הסיכוי שלנו להצליח גדל. בפעמים הבאות נסקור בהרחבה כלים מעשיים לכך. ועד אז - מה ה'איך' שלך?

הערה: מדור זה עוסק בתוכנית 12 הצעדים, שמתאימה למצבים של התמודדות יומיומית קשה שנחשבת 'התמכרות'. אם אתם בספק, אתם מוזמנים לפנות לרפאל בטלפון 058-7004152 או במייל shmor.help@gmail.com

יש פתרון!

במאמרים הקודמים הסברנו את המילכוד הכפול שאנחנו נתונים בו בתור מכורים: לגוף שלנו יש "אלרגיה" לתאווה - בזמנים מסוימים, ברגע שאנחנו צורכים תאווה אנחנו מאבדים שליטה ולא מצליחים לעצור איפה שתיכננו. את זה כשלעצמו היה אפשר לפתור בהימנעות מוחלטת מתאווה, כמו שעושה כל מי שיש לו אלרגיה לדבר מסוים.

אבל כאן מגיעה הבעייה המרכזית: לנפש שלנו יש "אובססיה" לתאווה - פעם בכמה זמן תוקפת אותנו מחשבה בעלת עוצמה כזו, שהיא מצליחה להשליך הצידה כל מחשבה הגיונית אחרת, ולשכנע אותנו ש"הפעם זה יהיה אחרת", הפעם באמת נצליח "ליהנות קצת" בלי "לסבול הרבה".

המנגנון הזה יוצר מילכוד כפול שבו המחשבה של הנפש מעוררת בכל פעם את האלרגיה של הגוף. זהו מעגל קסמים אכזרי, שאין לנו כל דרך לצאת ממנו בכוחות עצמנו. ההכרה הַכֵּנָה במצב הזה היא בעצם הצעד הראשון של תוכנית הצעדים: "הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה - שחיינו הפכו בלתי אפשריים לניהול".

שימו לב שאמרנו שאין לנו דרך לצאת מהמעגל בכוחות עצמנו. כאן בדיוק הוא הפתח שדרכו נכנס הפתרון הרוחני של תוכנית 12 הצעדים. אמנם אנחנו בעצמנו לא יכולים להשתחרר מהמעגל הזה, וגם שום בן אנוש לא יכול לשחרר אותנו ממנו, אבל ישנו כוח עליון שיכול ורוצה - אם רק נפנה אליו ונתחבר אליו בדרך נכונה. במובן מסוים, הכוח הזה כבר מוכר לנו. הרי מדובר כמובן בבורא העולם ומנהיגו, במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, זה ש"נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, וּלְאֵין אוֹנִים עׇצְמָה יַרְבֶּה".

רבים משומרי התורה והמצוות ששומעים לראשונה על תוכנית הצעדים, חשים בשלב הזה אכזבה עמוקה. "תגיד לי אתה רציני? באתי עד לכאן כדי שתלמד אותי מי זה הקב"ה? אתה יודע כמה כבר פניתי והתחננתי אליו מעומק הלב? ניסיתי בלי סוף והגעתי כבר מזמן למסקנה הכואבת שהתפילות שלי פשוט לא מצליחות לשנות את המצב!".

אנחנו מכירים אישית אנשים שהשקיעו שעות אינספור של תפילות, בהן דיברו עם הקב"ה על כל הקשיים שהם עוברים בתחום הזה. זה לא עבד. זה לא הצליח להשאיר אותם נקיים. אבל כאשר הגיעו לתוכנית הצעדים, והתחילו לתרגל את מה שהציעו להם, פתאום הצליחו לראשונה בחייהם להישאר נקיים במשך שנים. אז מה קורה כאן בעצם?

קשה ומאוד לא נוח להודות בזה: משום מה בתחום הזה של ההתמכרות, העבודה הרוחנית שלנו לא הצליחה להביא לתוצאה המבוקשת (מבלי להמעיט ח"ו כהוא זה בערך התורה המצוות והתפילות שלנו). מספרים שהרבי מקוצק שאל את תלמידיו: "איפה נמצא הקב"ה?" "בכל מקום", השיבו התלמידים, "הרי 'מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ!'". אולם הרבי לא היה מרוצה מתשובתם ואמר: "הקב"ה נמצא היכן שנותנים לו להיכנס". בתוכנית 12 הצעדים אנחנו לומדים בדיוק את זה. לומדים איך לתת לקב"ה להיכנס, באופן כזה שמסיר מאתנו את כבלי ההתמכרות ומשנה את כל תחומי חיינו מן הקצה אל הקצה.

הערה: הדברים שנכתבו כאן אינם בהכרח מדויקים מבחינה מדעית.
הם באו בעיקר כדי לסייע בתיאור מצבי הנפש של המכור.